מלך הערבות האחרון. איתי יצחקי

מלך הערבות האחרון.

איתי יצחקי

פנטיזה/מסע התבגרות

דניאל חי בעולם רגיל למדי, ובעצם, די משעמם. הוא בדיוק סיים לימודים ומנסה להתקבל לעבודה בחברה גדולה ולהפוך באופן רשמי לעוד בורג חסר פנים בעולם האפור וחסר הפנים שעוטף אותו. אבל משהו עוצר אותו ברגע האחרון. אולי חלום מוזר, אולי חזון, או קול פנימי נואש שמפחד ממחיקת הזהות שלו, עוד בטרם התגבשה.

מנקודה זו, נראה שהכל מתפרק. החיים מאבדים את כיוונם, הצעת העבודה מתפוגגת, ודניאל המבולבל והמדוכא מוצא את עצמו בדרך ללא מוצא. אבל דווקא אז דברים מפתיעים מתחילים להתגלגל ומבלי משים דניאל מחליק מהעולם המוכר אל עולם פנטסטי של שבטים נודדים וערבות אינסופיות. לוחם אימתני מוביל אותו יחד עם ילדה מסתורית בעולם החדש והמפתיע. עולם של לוחמים עזי נפש, קוסמים, מאבקים עתיקים וחלום אחד משותף על מנהיג שיאחד את השבטים. מלך הערבות האחרון.

האם דניאל החלש, המבולבל וחסר הניסיון יהיה זה שיצליח להגשים את החלום העתיק? ובאלו מבחנים הוא יצטרך לעמוד לשם כך?

מה חשבתי על הספר?

זה ספר שמתאפיין בכתיבה יפה, עין טובה ומעין תמימות קוסמית. הוא לא ריאלי ואמין כמו ספרי פנטזיה אחרים, אלא נותן יותר תחושה של "אגדה". בכלל, אני לא יודע אם הייתי מכניס את הספר לקטגוריה של פנטזיה, על אף המעבר הפנטסטי לעולם אחר, הקוסמים ויצורי השאול האיומים. כי כל הדברים האלו הם תפאורה למסע ההתבגרות של דניאל. העולם כולו רק מחכה לאדם האחד שיביא לו גאולה, וברגע שדניאל עבר מבחן או שניים, השבטים הגדולים מתאחדים סביב דמותו, כאילו שהוא גיבור מיתולוגי. כשלמעשה, הוא אדם זר, מבולבל ולא מרשים באופן יוצא דופן. זה מאוד פוגע באמינות של הספר, אם מנסים למצוא בו עולם עם היגיון פנימי. אבל זה לא בדיוק עולם עם היגיון פנימי. זה עולם שנברא עבור איש אחד. כמו תיאטרון ענק שנבנה כולו רק כדי ששחקן אחד יוכל להציג בו, וללמוד מזה משהו.

בסופו של דבר, זה מסע התבגרות של אדם חסר ייחוד שמחפש את מקומו בעולם. (קצת כמו כולנו, אני מניח...) דרך העולם הפנטסטי, הגיבור מצליח לבנות את עצמו, לעמוד במבחנים, ללמוד על החיים ולעמוד מול המוות. ואפילו אם דניאל יתעורר בוקר אחד וימצא את עצמו בדירה המוזנחת והמבולגנת בתל אביב, הוא כבר לא יהיה אותו דניאל.

ואולי, בעצם, זה משהו שכולנו יכולים לעשות. לצלול אל תוך עולם פנטסטי, ולצאת משם אנשים אחרים.