top of page

אומנות האהבה. אריך פרום

nwende
Jul 22
3 min read

בגדול, מדובר בספר קצר שמנסה להבין בצורה עמוקה יותר מהי אהבה, לראות בה אומנות ולא רק תופעה מקרית שקורה בין שני אנשים, ולהציע כמה כלים לפתח את האומנות הזו.


מה חשבתי על הספר? בקצרה – אכזבה גדולה מבחינתי. הספר התחיל יחסית בסדר ואפילו גרם לי לחשוב, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שמשהו שם פשוט לא עובד. מנותק מדי מהמציאות, קיצוני מדי, ואפילו פוליטי מדי. לקראת הסוף כבר היה ברור שהשורה התחתונה של הספר היא מעין מניפסט נאו-מרקסיסטי שטחי, המורכב מבורות היסטורית ומכמה משאלות לב, ושאינו באמת קשור לאהבה. זה בסדר גמור לכתוב מניפסטים נאו-מרקסיסטיים, אבל בחייאת, אל תקראו להם "אומנות האהבה," כי זה עלול להטעות.


ועכשיו, ביתר פירוט: אנסה לתמצת כאן את הטיעונים והעיסוקים המרכזיים של הספר, פחות או יותר על פי סדר הופעתם:

  • הבעיה המרכזית שעומדת בפני האנושות כיום היא מציאת אהבה: זהו החיפוש שמאחורי החיפושים, הדבר שהכי חסר לנו ושאנחנו הכי צריכים. זו, לדעתי, אמירה קצת קיצונית אך סבירה. אריך פרום מנסה לגבות אותה, והניסיון הזה היה בסך הכל מעניין.

  • סוגי האהבה השונים: אהבת האל, אהבת אחים, אהבת אם, אהבת אב. הספר מנתח סוגים שונים של קשרים ותופעות שיכולות להתרחש בהקשרים האלו. נניח, אם לאדם מסוים היה מחסור באהבת אם, הוא עלול לחפש דברים ספציפיים באהבה רומנטית, ואם היה לו מחסור באהבת אב – הוא יחפש דברים אחרים. ברור שזהו ניתוח פשטני מאוד והמציאות מורכבת בהרבה, אבל דווקא זה לא הפריע לי. התייחסתי לזה כפתח למחשבה שמזמין אותי לבחון את סוגי האהבה בחיי ואיך הם משפיעים עליי. לכן, למרות הפשטנות הקיצונית, זהו החלק שהכי אהבתי בספר.

  • אהבת האל וההומניזם הקיצוני: לפי פרום, אהבת האל בצורתה האמיתית אינה קשורה לאל, אלא היא סוג של סגידה לבני אדם. פרום דוגל בהומניזם קיצוני לאורך כל הספר. בתור אדם שמחבב הומניסטים באופן כללי, הרגשתי שהספר לוקח את ההומניזם לקצה, הרחק מעבר לגבול הטעם הטוב. זה בא לידי ביטוי בתפיסות חינוכיות (רק להעצים ילדים, וחלילה לא לחנך או ללמד אותם ערכים), בתפיסות פוליטיות (פשוט לאהוב את כל העמים וכל המדינות) ובתפיסות כלכליות.

  • האויב הגדול – הקפיטליזם: אחד האויבים הגדולים של האהבה הוא... ובכן, הקפיטליזם. כן, כן. המנגנון הזה של שוק חופשי הוא בדיוק מה שמפריע לנו לאהוב. לפי הטיעון הנאו-מרקסיסטי הקלאסי של פרום, הקפיטליזם מייצר אנשים צייתנים שהולכים בתלם, מנותקים מעצמם ונטולי רוח חופשית. זאת, כמובן, בניגוד מוחלט למוז'יקים ולווסאלים בימי הביניים – הרי כשהם הלכו בערב אל בית המרזח, מותשים אחרי יום עבודה בתנאי עבדות פאודליים, הם ודאי היו מלאים במחשבות חופשיות. גם החבר'ה בגולאג בסיביר היו מחוברים לעצמם בצורה מרהיבה, ואנשי המערות בכלל היו פילוסופים חופשיים, אחד אחד. ואז הגיע הקפיטליזם וטרף את הקלפים. איזה מבאס.

  • רגע של פרשנות אישית: אמונה עיוורת ומנותקת באדם מוכרחת להתנגש בקיר המציאות. אתה מכריח את עצמך להאמין שכל אדם הוא יצירה מרהיבה של רוח חופשית, מוסר טהור ורגשות נשגבים. ואז אתה פוגש בני אדם אמיתיים. ואז אתה קצת בבעיה. אז מה עושים? צריך להאשים מישהו, לא? מאשימים את הקפיטליזם. השיטה שבלעדיה, כביכול, כל בני האדם היו מגלים את טבעם האמיתי והזוהר.

  • אהבה בעולם המודרני: לפי פרום, רק אנשים בודדים כיום יכולים למצוא אהבה, מפני שהם מצליחים להיכנס לנישות שבהן הקפיטליזם פחות חזק. אבל ככלל, בני אדם אינם יכולים למצוא אהבה בעולם קפיטליסטי כי אנחנו רגילים מדי לדאוג לעצמנו (ושוב, הרי דאגה עצמית היא ממש לא תכונה אנושית הישרדותית, חלילה! בני אדם הם מלאכיים מטבעם, ורק הקפיטליזם הזה הורס הכל).

  • אהבה כיכולת ולא כקשר זוגי: אהבה אינה דבר שקורה בין שני בני אדם. היא אינה יחסים, אלא יכולת. אומנות. יש אנשים שיש להם את היכולת לתת מעצמם, לתרום, להיות יצרניים ולאהוב. ויש אנשים שלא. שני בני אדם שלא יודעים לצאת מעצמם לעולם לא יאהבו אחד את השני באמת. הם אולי יימשכו זה לזה או יחוו אשליה רגעית של הפגת הבדידות, אבל זו לא תהיה אהבה. אהבה אינה עניין של מציאת "החצי השני" או "הנפש התאומה," והיא לא מה שקורה בין בני זוג. היא הבגרות והיכולת של אדם בוגר לצאת מעצמו ולהיות חלק מהזולת. דווקא עם הטיעון הזה אני יחסית מסכים, אם כי שוב, פרום לוקח אותו לקיצון.

לסיכום: היו כמה דברים מעניינים בספר, אבל בשורה התחתונה די התאכזבתי. זהו ספר קיצוני וחד-מימדי שלא משאיר מקום לשום דבר שחורג ממנו. לא לרגשות אחרים, לא לצרכים אחרים, לא למשמעויות מגוונות שבני אדם יכולים למצוא זה בזה, ולא לשום חוכמה אחרת. הוא מעמיד את כל רעיון האהבה על פילוסופיה הומניסטית קיצונית, שבעיניי היא חלולה למדי ואינה מספקת מענה עמוק לנפש האדם.

אז הייתי ממליץ לכם לוותר על הספר. ומצד שני, כן יש שם כמה מחשבות מעניינות, ועצם העיסוק העמוק בנושא יכול להעשיר. אז... לא אמליץ כלום.

באהבה!

Comments


תודה

ChatGPT Image Aug 19, 2025, 03_44_13 PM.png
ChatGPT Image Aug 19, 2025, 03_47_52 PM.png
ChatGPT Image Aug 19, 2025, 03_53_38 PM.png
bottom of page