המוות המוזר של אירופה. דאגלס מאריי

המוות המוזר של אירופה

דאגלס מאריי

ספר אקטואליה על בעיית המהגרים במערב אירופה.

בקצרה-

זהו ספר מעמיק הבוחן את תופעת המהגרים במערב אירופה והשפעותיה. הוא מבוסס על תחקיר יסודי ונתונים רבים ובוחן את הנושא מזוויות שונות: מעיניהם של המהגרים, דרך התנהלות פוליטית, התעלמות תקשורתית, פחד לעסוק בנושאים העלולים להיתפס כגזעניים, השפעות על החברה, הביטחון והתרבות ועד לחדירת ערכי איסלאם אל מרכז הבמה האירופאית. הספר יכול להיתפס כספר פוליטי, ויש בו בהחלט גם פוליטיקה, אבל הוא מצביע על סכנה שמאיימת על מערב אירופה כולו. שמרנים, לצד פרוגרסיבים. נוצרים לצד אתאיסטים. ולכן הוא ספר חובה לכל מי שאירופה, או העולם המערבי חשובים לו.

וביתר פירוט-

אירופה היא לא מבצרים עתיקים וכנסיות מרהיבות. אם כי יש בה לא מעט כאלו. היא גם לא הרים מושלגים ונהרות רחבי ידיים. אירופה היא אנשים, מסורת וערכים. אם האוכלוסייה תתחלף, המסורת תיזנח והערכים יירמסו, אירופה לא תהיה יותר. התהליך הזה נמצא בעיצומו.

הספר "המוות המוזר של אירופה" מספר בפירוט רב סיפור שאנשים רבים מנסים בכוח לא לראות. וזה כנראה חלק מהבעיה. חברה שלמה שמרגישה שזה "לא יפה" לראות את הרע בתרבויות אחרות. שזה פוגע ב"רב תרבותיות" לחשוב שיש בעיה בערכי שריעה, או "גזעני" לרצות לשמור את התרבות והמסורת של היבשת. ובגלל שזה סיפור שאנשים לאורך עשרות שנים סרבו לראות, זה סיפור שנעשה מורכב יותר ויותר.

לדעתי, דאגלס מארי, הוא האיש הנכון לספר את הסיפור הזה. הוא פתוח, לא לוקה בשנאת זרים וגם לא בחשיבה "נכונה פוליטית". הוא אמיץ, מפוקח ויסודי. והסיפור שהוא מספר, הוא סיפור מטריד מאוד.

סיפור על מיליוני אנשים שעזבו את ארצות מוצאם כדי להנות ממדיניות רווחה אירופאית. סיפור על סירות, מחנות פליטים, כנופיות מהגרים ומסגדים. סיפור על פוליטיקה מנותקת שבזה לתחושות העם. סיפור על תקשורת שמטייחת מעשי אונס שגרתיים כדי שלא לפגוע באידליה של רב תרבותיות. סיפור של משטרה שמפחדת להגן על אזרחים מאותן סיבות. סיפור על יבשת עייפה שחדלה להאמין בעצמה, ובטח שלא הולכת להילחם עבור הישרדותה. סיפור על מערכת שבשם "קבלת האחר" מוכנה לקבל כל סוג של שנאה, פשע והשתקה, אם אלו מגיעות מהאחר. סיפור על אנשים ששילמו בחייהם ובבטחונם משום שהעזו להביע את דעתם. באירופה המודרנית. סיפור שאמור להטריד כל אחד ואחת בעולם המערבי.

בתחילת הספר, מארי בעיקר מספר את הסיפור מהמון זוויות שונות ועם הרבה נתונים. בהמשך הוא מנסה לתת פרשנות אישית יותר ומנסה להבין מה עומד מאחורי כל זה. האם שקיעתה של אירופה היא תוצאה של כמה פוליטיקאים קטנים שהעדיפו את היום על מחר? או שאולי יש פה משהו עמוק יותר? אולי אירופה איבדה את הטעם לחיות? אולי העולם המערבי המודרני העייף והשבע, כבר לא מסוגל ליצור חברה עם משמעות? אולי החברה האירופאית המתכחשת למסורתה ומתביישת בהיסטוריה שלה, הגיעה לאיזושהי נהנתנות שטחית שלא יודעת לתת לחיים "למה" ראוי לשמו? לבסוף, דאגלס מארי מנסה לחשוב על העתיד, והוא די קודר.

מה חשבתי על הספר?

ובכן, לפני הכל, זה לא בדיוק ספר כיפי לקריאה. הוא חשוב מאוד. הוא קריאת השכמה שכל אזרח בעולם הזה צריך לשמוע. הוא כתוב טוב, הוא מדהים, אבל לא כיף לקרוא אותו. זה סיפור מכעיס על עיוורון ואנשים קטנים. זה סיפור עצוב על ציוויליזציה שוקעת. עכשיו, זה לא שאני חובב אירופה גדול. אף פעם לא הייתי. ובכל זאת, נו, מה יש לומר, זה עצוב.

זה נושא מאוד טעון. הוא בהחלט מסוגל לעצבן המון אנשים ואפשר להתווכח על הרבה מהנאמר בספר. אבל אני חושב שעיקר החשיבות שבספר הוא בעצם העלאת הנושא. לא לפחד לדבר על הבעיה הזו. לא להתחמק. לא להתחבא מאחורי סיסמאות של מוסר נבוב. דמוגרפיה היא נושא אמיתי. תרבות היא דבר אמיתי. איסלאם הוא דת שיש בה ערכים. והם אינם אירופאיים.

וכן, דיון בנושאים האלו ידרוש מאיתנו הרבה. אומץ. חמלה. ראיית המציאות. זה ידרוש מאיתנו לכבד בני אדם, ולבקר את תרבותם. וזה מורכב. זה קשה. אבל המחיר של חוסר עיסוק בזה, הוא פשוט יותר מדי יקר.

הספר יצא לאור סביב 2017. שזה די ישן במונחים של אקטואליה. קחו בחשבון.